אודות

כפר בני ציון

כפר בני ציון עלה על הקרקע ביום 26 במרץ 1947, 15 המתיישבים הראשונים המייסדים היו בחלקם רווקים ובחלקם זוגות ומשפחות, כולם חקלאים מן הסקטור הפרטי אשר לא הייתה להם קרקע משלהם על כן נעו ונדו בארץ ועיבדו אדמות חכורות. זקן המתיישבים, ומי שהנהיג והוביל את החבורה היה יצחק ברטשניידר ז"ל. הוא הגדיר את החבורה בפני הרשויות של הישוב היהודי, כבני המעמד הבינוני ובעלי ותק כחקלאים, ובכך קיבל עדיפות בתור לקבלת קרקע, זאת מאחר וכביכול היו בעלי אמצעים. החבורה קיבלה מקק"ל אדמה שנקראת "גבעות רעננה" ולימים "בני ציון" וכן תקציב מקרן היסוד. בצרה כבר עלתה על הקרקע.

עם העלייה לקרקע הוקם "מחנה" (על שטח החנייה שלפני הבריכה). ב"מחנה" הוקמו חדר נשקיה, צריף למגורים ושני אוהלים, המחנה כולו הוקף בגדר. מסביב לא היה דבר רק חול וחול. בשטחים שמסביב היו בדואים, בחוות בראון ישב ערבי אפנדי, עלי קאסם, שכנראה שימש כסוכן כפול ובמהלך מלחמת השחרור נרצח ע"י אנשי ההגנה.

בטקס העלייה על הקרקע נאם אבא הילל סילבר (יו"ר ההסתדרות הציונית) ולמשמע קולות הבריטים הנעים על הכביש הוא קרא לכל הנוכחים "הם ילכו ואנחנו נשאר פה". על מנת שניתן יהיה להתחיל וליישב אנשים במקום נחפרה באר והונחו צינורות, בהמשך נבנו הבתים הראשונים שהוקמו ברחוב "אנשי בראשית" וב"חורשת האורנים".

כעבור שנתיים מיום עלייה לקרקע אושר תקציב לעוד 10 משפחות, בהמשך לעוד 10 וב- 1949 מנה הכפר 35 משפחות. הענף החקלאי בו עסקו המתיישבים הראשונים היה גידול ירקות ששווקו במשותף. בשנים הראשונות חיפש הכפר גורמים מחוץ למוסדות הישוב היהודי בארץ על מנת שיסייע מבחינה כלכלית בהרחבת הכפר ופיתוחו. מי שחבר אל המתיישבים הראשונים היה מסדר "בני ציון" בראשותו של ד"ר האריס לוין. המסדר נתן יד לגאולת 800 דונם ראשונים ליסוד הכפר ועל כן הוחלט לקרוא לכפר על שם גואלי הקרקעות "בני ציון".

בהמשך בשנות ה50 השקיעו אנשי המסדר בסלילת כביש הגישה לכפר, הקמת בית דבורה (גני הילדים שבמתחם בית הספר), הקצאת טרקטורים ומשאית, הלוואה לנטיעת פרדסים, בניית הצרכנייה, המרפאה, בית העם ולימים בית הנוער ובריכת השחייה.

תודות לצוות הארכיון.